טא-קוונ-דו, זה בקוריאנית "אמנות הבעיטה וההכאה דרך היד והרגל". זו אמנות לחימה קוריאנית בה משתמשים בבעיטות כדי לתקוף ומתגוננים עם הידיים. בעשורים האחרונים, צבר הענף פופולריות בעולם.
מדובר באמנות לחימה קוריאנית עתיקה, שהחלה במאה השלישית לפני הספירה. בהשפעת הקראטה היפני ואמנויות לחימה סיניות התפתח הטאקוונדו, והפך בשנות ה-50 לפופולרי בדרום קוריאה, ובשנות ה-60 לסוג של ספורט לאומי. ב-1973 הוקמה ההתאחדות העולמית, וכאשר אירחה סיאול את המשחקים האולימפיים ב-1988 הוצג הטאקוונדו לראשונה כספורט אורח. החל בשנת 2000 הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית האולימפית.
זהו ספורט התקפי וכל מהלך חייב להסתיים בהתקפה ולא בהגנה", הוא מוטו בענף. את ההגנה בענף הזה מבצעים בעיקר עם הידיים, בעוד התקיפה היא באמצעות הרגליים.
כמו באמנויות לחימה אחרות שהתפתחו במזרח הרחוק, חלק מהמטרה בטאקוונדו היא שילוב גוף ונפש. הענף שואף ללמד את המשתפפים בו כבוד ויושרה, שליטה עצמית, רוח בלתי ניתנת להכנעה, אדיבות והמשכיות. אלו לא מילים בעלמא, אלא מושגים שמהווים את יסודות הספורט.
הלבוש המיוחד, לבן לציון טוהר, נקרא דובוק – וכיום מבדילים בין הלוחמים והלוחמות באמצעות מגינים וקסדות בצבע אדום או כחול. כיום יש מגינים שונים – בכל זאת, מדובר בספורט מסוכן למדי. הבעיטות הן עד לגובה הראש, כאשר הקפיצות והבעיטות תוך כדי סיבוב הפכו לאחד מסימני ההיכר של הענף.
במהלך ההתמודדות אסור לבעוט מתחת לחגורה, אסור לבעוט לאחורי הגוף, ויש עונשים של הורדת נקודות במקרה הצורך.
קרב טאקוונדו נמשך שלושה סיבובים, כל אחד באורך שתי דקות. במקרה של תיקו נכנס הקרב לניקוד זהב, הווה אומר סוג של "מוות פתאומי". עם זאת, במקרים מסוימים הקרב מסתיים לפני שהושלמו שלושה סיבובים. גם בטאקוונדו יש נוקאאוט; כאשר יריב חוטף בעיטה בראש, מתחיל השופט לספור בקוריאנית עד עשר, ועל המתחרים לחזור לזירה. גם במקרה של מספר עונשים רצופים לאותו מתחרה – הורדת ארבע נקודות במצטבר – יוכרע מיד הקרב.
הניקוד ניתן לפי הבעיטה/מכה: שלוש נקודות על בעיטה חוקית לראש, שתי נקודות על בעיטה בגוף, נקודה על בעיטה בסיבוב או על אגרוף לבטן, ועוד. כיום נספרות הנקודות בצורה אלקטרונית, בעזרת צ'יפים בקסדה ובמגן הגוף.
עניין מרכזי
