הסקרים שלאחר הצטרפות איזנקוט לגנץ וסער מצביעים על התחזקות אפשרית של שני מנדטים לעומת הסקר הקודם. זו תגובה ראשונית אופיינית שעל פי המסורת. מצטננת בהמשך.
מפלגת גנץ סער קיבלה בסקרים הראשונים אחרי האיחוד 13-14 מנדטים. כתבנו מייד שזה עוד יצטמק כי מדובר בשני אישים חמוצים ובלתי אטרקטיביים לנשמת הבוחר ההססן. חלפו שבועיים שלושה ובסקרים המפלגה החדשה ירדה ל-10-12 מנדטים. איזנקוט החזיר את המצב לקדמותו.
מאיפה מגיעה התוספת? בעיקר מאנשים השוקלים להצביע לפיד אבל מהססים לגביו. הצטרפות מתן כהנא יכולה להביא קצת מימינה ז״ל אבל בגדול – משקלו הפוליטי של איזנקוט עומד ביחס הפוך למימדיו ואם חיפשתם בשורה שתוזרק לפוליטיקה הישראלית המתבוססת בביצה טובענית – אז תמשיכו לחפש.
ממלכתיות במובנה המעורפל היא הערך המרכזי שמציעים גנץ, סער ואייזנקוט – ולא רק הם. על שאלות של חזון מדיני, מידת עירוב הדת במדינה או מדיניות כלכלית – השותפים לא לגמרי מסכימים, אבל הם זיהו סנטימנט משותף אחר שמניע מצביעים לקלפיות: הרצון למצוא קבוצת השתייכות פוליטית שכוללת טיפוסים שמדברים יפה ובאים לעבוד.
מיד אחרי המצטרף החדש איזנקוט, שצוטט פעם כאומר ש"היפרדות מהפלסטינים היא צורך בטחוני", דיבר סער, המתנגד נחרצות לחזון שתי המדינות.
איזנקוט אמר שצריך לחתור ל"שלום מתוך עוצמה, ומדינה שתבטיח שוויון מלא לכל אזרחיה". ספק אם כמו סער, הוא תומך בהחלת הריבונות בשטחי c, או אם ניקח דוגמא אחרת – בחקיקת פסקת ההתגברות.
טרם החליט להצטרף לגנץ וסער, איזנקוט קיים פגישות לא רק עם לפיד – אלא אפילו עם מרב מיכאלי, יו"ר העבודה, כדי לברור את המסגרת הפוליטית המתאימה לו ביותר. ממיכאלי ועד סער, וכל מה שביניהם – היו שותפים לגיטימיים.
המסקנה איננה שהקבוצה הפוליטית הזאת היא נטולת אידאולוגיה, אלא החשיבות הנמוכה שמייחסים בה לעמדות בנושאי מחלוקת עקרוניים בציבוריות הישראלית, אלה שפעם חשבנו שעליהם הולכים לבחירות.
"ממלכתי" הוא ביטוי עמום, שמשמעותו נקבעת על דרך הניגוד. כשבן גוריון טבע את המונח, "ממלכתי" היה היפוכו של המפלגתי או התנועתי – ששייך למפא"י או להסתדרות העובדים. בשנות ה-70, כשהביטוי חדר לשיח של המשפטנים, שניצנים ראשונים של אקטיביסטים נבטו בהם כבר אז, משמעותו הייתה נטייה לשיח זכויות וצמצום כוחה של הממלכה הבן-גוריונית. היום, משמעות המונח "ממלכתי", היא כנראה משהו שבין "מנומס" ל"מתון", וגם היא נקבעת דרך השלילה – שלילת הקיצוניות המופרזת של המחנה הפוליטי היריב.
כדרכם של רמטכ״לים בדימוס, איזנקוט עוד צריך להוכיח שאיננו עוד גנרל של רוח וצילצולים ששווה כלום ושום דבר ברמת הביצועים בשטח – ראה מקרה שר החוץ הקודם גבי אשכנזי, שהגיע, עשה אפס והתאדה.
רמי יצהר, עניין מרכזי
