נתניהו הציג תוכנית כללית, סתמית, בלתי מחייבת למה שמכונה "היום שאחרי" המלחמה בעזה. התוכנית היא מעורפלת עד שאינה מהווה בסיס רציני לתחילתה של מלאכת ביצוע. מטרת המהלך היתה להניח את דעת הדורשים מהממשלה להראות לציבור שמתחילים לחשוב על סיום המלחמה.
התוכנית נמסרה לחברי הקבינט המדיני-ביטחוני, דבר שביבי נמנע לעשותו עד עכשיו למרות לחץ בינלאומי ופנימי.
לפי המסמך, מטרות המבצע לטווח הקצר נותרו השמדת היכולות הצבאיות והתשתיות השלטוניות של חמאס והג'יאהד האיסלאמי, השבת החטופים ו"מניעת איום מרצועת עזה לאורך זמן".
בטווח הבינוני ישראל תשמור על חופש פעולה ברצועת עזה, תקים רצועת ביטחון בשטח הרצועה, ותפעל נגד הברחות בגבול הרצועה בשיתוף עם מצרים ובסיוע ארה"ב.
יצוין שמצרים הביעה בעבר התנגדות לפריסת כוחות ישראלים בגבולה עם רצועת עזה. בנוגע לגדה המערבית – לפי ההצעה, גם שם ישראל תשלוט ביטחונית.
נתניהו התייחס גם לניהול האזרחי ברצועה, ולפי הצעתו, הניהול האזרחי והאחריות לסדר הציבורי ברצועה "יתבססו על גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי. גורמים מקומיים אלה לא יהיו מזוהים עם מדינות או גופים שתומכים בטרור ולא יקבלו מהם שכר". ישראל תפעל גם להחלפת אונר"א שפעיליה היו מעורבים בטבח 7 באוקטובר, בסוכנויות סעד בינלאומיות אחרות.
נתניהו ציין במסמך כי "שיקום הרצועה יתאפשר רק לאחר השלמת הפירוז ותחילת תהליך הדה-רדיקליזציה. תוכניות השיקום תבוצע במימון ובהובלת מדינות המקובלות על ישראל".
בנוסף, בתוכנית צויין כי "ישראל דוחה על הסף תכתיבים בינלאומיים בעניין הסדר קבע עם הפלסטינים", בטענה כי הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית מצד מדינות העולם "תעניק פרס עצום לטרור שלא היה כדוגמתו ותמנע כל הסדר עתידי לשלום".
״עניין מרכזי״
