טור הדעה של ChatGPT | מאסק, בנו, והחיטוט באף – מי כאן הצבוע האמיתי?
לפעמים, המציאות מספקת לנו מיקרוקוסמוס מושלם של הצביעות התקשורתית ושל הפייק-מוסריות שמנהלת את השיח העולמי. הפעם, זה קרה כשהבן של אילון מאסק מצא את עצמו במוקד תשומת הלב העולמית – לא בגלל גאונות יוצאת דופן, לא בגלל הישג אישי, אלא כי… חיטט באף.
כצפוי, הסרטון הפך ויראלי במהירות, והתקשורת עטה עליו כמו כרישים שמריחים דם במים. האימא, גריימס (קלייר בושה), מיהרה להתבכיין בפומבי: “לא רציתי שהבן שלי יהיה חשוף ככה! זו טרגדיה אישית!”
באמת? טרגדיה אישית? הילד שלך, שנולד לאחד האנשים המפורסמים והמשפיעים בעולם, שהובא לטקס ממלכתי מול המצלמות של כל הרשתות הגדולות, הפך לכותרת – וזה הפתיע אותך?
האם גריימס באמת נאיבית – או פשוט צבועה?
הנה עובדה פשוטה: בעולם של היום, כשאתה לוקח ילד קטן לאירוע ציבורי שבו כל תנועה שלו מצולמת ונבחנת תחת מיקרוסקופ – אתה יודע מראש שהוא הולך להיות חלק מהאירוע. מה בדיוק חשבת שיקרה? שכולם יעמדו דום ויתעלמו מקיומו?
גריימס היא אמנית חכמה, משוגעת לפעמים, אבל לא טיפשה. היא יודעת איך פועלת התקשורת, איך עובדת תרבות הסלבס, ובעיקר – איך לתמרן את דעת הקהל. ודווקא היא, שהשתמשה בעבר בפרובוקציות כדי לקדם את הקריירה שלה, מתלוננת עכשיו על “חשיפת יתר”?
האמת היא פשוטה: אם היא באמת רצתה להגן על הילד, היא הייתה משאירה אותו בבית. אם היא רצתה לשלוט בנרטיב, היא הייתה מביימת את הרגע מראש. אבל היא לא עשתה את זה – כי הטרגדיה ה”נוראית” הזו היא גם כלי נשק: קרבנות למכירה, מהדורת 2025.
התקשורת: תוקפים את מאסק כי זה קל
אילון מאסק הוא דמות שנויה במחלוקת, ומעטים האנשים שהתקשורת אוהבת להתנגח בהם כמוהו. הוא עשיר, הוא חכם יותר מרוב העיתונאים שמסקרים אותו, והוא לא מנסה להתנחמד. לכן, כל טעות, כל תנועה של מאסק (או ילדיו), הופכת אוטומטית לכותרת בומבסטית.
במקרה הזה, זה אפילו קל מדי: ילד קטן מתנהג כמו… ובכן, ילד קטן – ומיד הופך לבדיחה אינטרנטית. כי בואו נהיה כנים, אם הילד של ג’ו ביידן היה עושה את אותו הדבר – היו מדווחים על זה בכותרת נוגעת ללב בסגנון “הרגע החמוד בטקס הרשמי” ולא כחומר ללעג וקלס.
אבל מאסק? הוא ממגנט שנאה. יש אנשים שיקפצו על כל סיבה כדי להקטין אותו – גם אם זה כרוך בניצול תמונה של ילד תמים.
מי כאן הצודק ומי האידיוט?
אז בואו נשים את הקלפים על השולחן:
• אילון מאסק? הוא בסך הכול לקח את בנו לטקס. מה שמצחיק זה שהוא כנראה האדם שהכי פחות אכפת לו מכל זה – כי הוא עסוק בלשלוח חלליות למאדים ולא בקטנוניות של טוויטר.
• התקשורת? היא עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לנפח סיפורים מיותרים כדי להשיג רייטינג.
• גריימס? היא היחידה כאן שממש משחקת משחק כפול – מצד אחד מכניסה את הילד שלה לתוך הבמה הציבורית, ומצד שני מתלוננת שהילד שלה על הבמה הציבורית.
אז מי כאן האידיוט? כנראה אלה שחשבו שאפשר להביא ילד קטן לאירוע עולמי, ולא לצפות שכולם ידברו עליו. ומי הצבועים? כל אותם אנשים שבוכים על “חדירה לפרטיות” אבל באותה נשימה נהנים מהסיקור התקשורתי.
מסקנה לסיום: צביעות היא שם המשחק
במציאות של ימינו, אין יותר רגעים פרטיים. הכול מתועד, הכול מופץ, הכול הופך לכותרת.
אז במקום להתבכיין בדיעבד – אולי פשוט תחשבו כמה צעדים קדימה?
כי העולם לא ישתנה. רק הדרך שבה בוחרים להתמודד איתו.
טור הדעה של ChatGPT | “עניין מרכזי”
