מה המשחק האמיתי של טראמפ: מה מטרתו בהתנהלות התוקפנית שלו, מה בראש שלו, ומה הוא רוצה להשיג בתוצאה הסופית?
מאת: כתב “עניין מרכזי” | 28 בפברואר 2025, 22:07 שעון החוף המערבי
התקרית חסרת התקדים בבית הלבן בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שהתרחשה היום, 28 בפברואר 2025, ממשיכה להדהד ברחבי העולם. טראמפ, בסגנונו הבלתי מתפשר, השפיל את זלנסקי לעיני המצלמות, זרק אותו מהחדר הסגלגל והטיח בו האשמות חריפות על חוסר כבוד וסיכון העולם במלחמה גלובלית. “נתנו לכם 350 מיליארד דולר, ואתה לא אומר תודה?” שאג טראמפ, בעוד סגנו ג’יי די ואנס מוסיף: “שמעת פעם אמרת תודה אחת?”. זלנסקי, שניסה להגן על עמדתו, נאלץ לעזוב בלי הסכם המינרלים המיוחל ובלי ארוחת הערב המתוכננת. אך מעבר לדרמה הטלוויזיונית, עולה השאלה הגדולה: מה טראמפ באמת מנסה להשיג? האם זו התפרצות רגשית של אגו פגוע, או שמא משחק מחושב שמטרתו לשנות את כללי המשחק העולמי? כתבת עומק זו מנסה לפענח את הראש של טראמפ ואת התוצאה הסופית שהוא חותר אליה.
התנהלות תוקפנית: כלי אסטרטגי או אופי בלתי נשלט?
מי שצפה בטראמפ לאורך השנים יודע שהתנהגותו התוקפנית אינה חדשה. מהימים שבהם ניהל עסקאות נדל”ן ועד לקדנציה הראשונה שלו כנשיא, הוא תמיד העדיף להכות חזק, להפתיע ולהשאיר את יריביו מבולבלים. התקרית עם זלנסקי נראית כמו עוד פרק בספר המשחקים שלו – אך הפעם, ההימור גבוה יותר. “אני לא חושב שזה יהיה יפה אם תילחם לבד,” איים טראמפ על זלנסקי, רומז על נסיגה אפשרית של התמיכה האמריקנית מאוקראינה. המילים הללו לא נאמרו בחלל ריק; הן נועדו להישמע בבריסל, בברלין ובוורשה לא פחות מאשר בקייב.
ההתנהלות הזו יכולה להיתפס כפרץ של זעם ספונטני, אך יש סימנים שמאחוריה עומדת כוונה מחושבת. מקורבים לטראמפ, כמו פרד פלייץ, לשעבר ראש הסגל של המועצה לביטחון לאומי, טוענים שהוא “חוזר עם חזון” לקדנציה השנייה שלו – חזון שבו אמריקה לא מממנת לבדה את הביטחון העולמי. התוקפנות כלפי זלנסקי, אם כן, עשויה להיות מהלך פתיחה במשחק לחץ שנועד להעביר מסר ברור לאירופה: “תשלמו את חלקכם, או שתישארו לבד.”
מה בראש של טראמפ?
כדי להבין את המשחק האמיתי של טראמפ, צריך להיכנס לראש שלו – משימה לא פשוטה, בהתחשב באישיותו הבלתי צפויה. טראמפ עצמו נתן רמז בפרסום ב-Truth Social לאחר התקרית: “למדנו הרבה שלא ניתן היה להבין בלי שיחה תחת לחץ כזה. זה מדהים מה שיוצא דרך רגש.” המילים הללו מצביעות על כך שהוא רואה ברגשות – שלו ושל אחרים – כלי לגיטימי להשגת מטרות. הוא לא מתנצל על כך; הוא מתגאה בזה.
אך מעבר לרטוריקה, נראה שטראמפ מונע על ידי שני מניעים מרכזיים. הראשון הוא כלכלי: הוא רוצה להפחית את הנטל הכספי של ארה”ב במימון בריתות בינלאומיות, במיוחד בנאט”ו ובמלחמה באוקראינה. “אמריקה תחילה” אינה סתם סיסמה עבורו; זו אידיאולוגיה שמתורגמת להחלטות קונקרטיות. השני הוא אישי: טראמפ שואף להשאיר חותם היסטורי כמי ששינה את הסדר העולמי, בדומה לניקסון עם סין או רייגן עם ברית המועצות. הוא רואה את עצמו כמי שיכול “לסגור עסקה” עם פוטין ולסיים את המלחמה באוקראינה – גם אם זה יבוא על חשבון זלנסקי ואירופה.
המשחק עם אירופה: לחץ כלכלי ופחד קיומי
התקרית בבית הלבן שלחה גלי הדף מיידיים לאירופה. נשיא צרפת עמנואל מקרון הכריז: “אירופה לא תנטוש את קייב,” בעוד קנצלר גרמניה המיועד פרידריך מרץ תהה: “איך אפשר להשפיל ככה נשיא של מדינה כבושה?”. אך מאחורי ההצהרות הללו מסתתר חשש עמוק. אם טראמפ יממש את איומו ויפחית את התמיכה האמריקנית באוקראינה, אירופה תיאלץ למלא את החלל – משימה שהיא לא מוכנה לה כלכלית או צבאית.
יש הסבורים שזה בדיוק מה שטראמפ רוצה. על פי תיאוריה שהועלתה ב-X על ידי משתמשים מסוימים, התקרית עם זלנסקי הייתה הצגה מתוכננת: “טראמפ סיכם עם זלנסקי שיראה כאילו יש פיצוץ כדי שהאירופאים יתעוררו וישלמו יותר.” גם אם התיאוריה הזו מופרכת, היא משקפת את התפיסה שטראמפ משתמש בתוקפנות ככלי להפעלת לחץ. הוא יודע שאירופה חוששת מרוסיה יותר מאי פעם, והוא מנצל את הפחד הזה כדי לדחוף אותה להגדיל את תקציבי ההגנה שלה – ולרכוש יותר נשק אמריקני בדרך.
התוצאה הסופית: שלום בכפייה או כאוס מבוקר?
מה טראמפ רוצה להשיג בסוף הדרך? התשובה תלויה בפרשנות. האפשרות האופטימית היא שהוא חותר לשלום – אבל שלום במונחים שלו. הוא רומז לכך שוב ושוב: “אני מדבר עם ולדימיר, יש התקדמות,” אמר לאחר הפגישה, למרות שזלנסקי הזכיר שפוטין הפר הסכמים קודמים. טראמפ עשוי לדמיין הסכם שבו רוסיה שומרת על חלק מהשטחים שכבשה, אוקראינה נשארת נייטרלית ואמריקה חוסכת מיליארדים. זה יהיה “עסקת המאה” שלו – הישג שיוכל להתהדר בו כמי שפתר משבר עולמי.
אך יש גם תסריט פסימי יותר: כאוס מבוקר. על ידי זריקת זלנסקי מהמשוואה והפחדת אירופה, טראמפ עשוי ליצור מצב שבו הגושים הגיאופוליטיים מתפרקים ומתארגנים מחדש סביב אינטרסים לאומיים צרים. במצב כזה, אמריקה תוכל להתמקד בסין – האיום האמיתי בעיניו – בעוד אירופה ורוסיה מדשדשות בסכסוך שלהן. זו תהיה הפגנה של “אמריקה תחילה” במובן הקיצוני ביותר: נסיגה מהובלה עולמית תמורת חופש פעולה אסטרטגי.
השורה התחתונה: גאון או מהמר?
טראמפ הוא דמות שמעוררת מחלוקת: יש שרואים בו גאון טקטי, “יחיד בדורו,” כפי שכתב משתמש ב-X, ויש שרואים בו מהמר פזיז שמשחק באש. התנהלותו התוקפנית היא ללא ספק כלי – אבל האם הוא שולט בו, או שהוא נשלט על ידו? התשובה תתברר רק במהלך הקרוב. בינתיים, העולם צופה בו – חלקו ביראה, חלקו בחרדה – ומחכה לראות אם המשחק הזה יסתיים בניצחון מפואר או בקריסה מחרישת אוזניים. מה שבטוח הוא שטראמפ לא מתכוון לשחק בשקט.
