התקרית בבית הלבן היא יותר מסתם משבר דיפלומטי – היא תחילתו של שינוי מהותי באיזון הכוחות העולמי. טראמפ וממשלו הבהירו שהם מוכנים לשבור כללי משחק, לזעזע את הסטטוס-קוו, ולפתוח עידן חדש של דיפלומטיה אגרסיבית.
🔹 אירופה מתמודדת לבד מול רוסיה.
🔹 השוק הגלובלי על סף קריסה.
🔹 ארה”ב עלולה להיכנס למאבק פנימי קשה.
🔹 מלחמות אזוריות חדשות הופכות מציאותיות יותר.
התוצאה? סדר עולמי שמתפרק – ושום דבר לא בטוח יותר
ולמי שלא בדיוק מעודכן מה קרה, הנה הדיווח:
תקרית חסרת תקדים בבית הלבן: טראמפ מול זלנסקי – ההשלכות העולמיות והמזרח תיכוניות
מאת: כתב “עניין מרכזי” | 28 בפברואר 2025, 19:44 שעון החוף המערבי
היום, 28 בפברואר 2025, נרשם אחד האירועים הדרמטיים והחריגים ביותר בתולדות הבית הלבן: עימות חזיתי, חסר תקדים, בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שהסתיים ב”גירוש” של זלנסקי מהחדר הסגלגל לעיני המצלמות. התקרית, שכונתה בפי רבים “האמבוש הדיפלומטי של המאה”, חשפה סדקים עמוקים ביחסי ארה”ב עם בעלות בריתה, העלתה שאלות קשות על עתיד הסדר העולמי והציתה מחדש מתיחויות גיאופוליטיות – מהמזרח התיכון ועד אירופה, ומאמריקה הלטינית ועד סוגיית המכסים העולמית. זלנסקי, שהגיע בתקווה לחתום על הסכם מינרלים ולקבל תמיכה נוספת מארה”ב, מצא עצמו נזרק החוצה תרתי משמע, והודה לאחר מכן: “אם הייתי יודע שזה מה שטראמפ יעשה לי, לא הייתי מגיע לבית הלבן”. בינתיים, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, שסירב להגיע לוושינגטון לאחר שזיהה מראש את המלכודת, נראה כמי שיצא מהסיפור הזה עם חיוך קל של ניצחון מוסרי.
מה קרה בחדר הסגלגל?
הפגישה, שהחלה כמפגש דיפלומטי רשמי, הפכה במהירות לזירת קרב מילולית. טראמפ, בליווי סגנו ג’יי די ואנס, פתח בהתקפה חריפה על זלנסקי, והאשים אותו בחוסר כבוד כלפי ארה”ב, בהימור על “מלחמת עולם שלישית” ובכישלון להביע הכרת תודה על הסיוע האמריקני. “נתנו לכם 350 מיליארד דולר דרך נשיא טיפש, ואתה אפילו לא אומר תודה?” הטיח טראמפ, תוך שהוא מחקה את זלנסקי לעיני המצלמות. ואנס הוסיף שמן למדורה: “לא שמעתי ממך תודה אחת על מה שעשינו בשבילך”. זלנסקי, מצדו, ניסה להגן על עמדתו, והשיב: “אני אסיר תודה לעם האמריקני, אבל שלום בלי ערבויות ביטחוניות הוא לא שלום”. השיא הגיע כשטראמפ קטע אותו ואמר: “תחזור כשתהיה מוכן לעשות שלום”, ופקד עליו לעזוב את החדר.
התמונות של זלנסקי נרעד, נאלץ לעזוב את הבית הלבן בלי ארוחת הערב שהוכנה עבורו, הפכו לסמל של השפלה דיפלומטית. שגרירת אוקראינה בארה”ב, שצפתה בסצנה, כיסתה את פניה בייאוש – תמונה שתיזכר כעדות אילמת לקריסת היחסים.
תגובות עולמיות: גושים נרעדים
התקרית עוררה גל תגובות חסר תקדים, המשקף את השבריריות של הבריתות הבינלאומיות בעידן טראמפ השני. נשיא צרפת עמנואל מקרון מיהר להתייצב לצד זלנסקי: “רוסיה היא התוקפן, אוקראינה היא הקורבן. אירופה לא תנטוש את קייב”. נציבת האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין הוסיפה: “זלנסקי, לעולם אינך לבד”. בגרמניה, הקנצלר המיועד פרידריך מרץ תהה: “איך אפשר לדקור ככה נשיא של מדינה כבושה?”. התמיכה האירופית המהירה חשפה את הקרע הגובר בין ארה”ב לבעלות בריתו המסורתיות בנאט”ו, והעלתה חששות מפני נסיגה אמריקנית מהסדר העולמי שלאחר 1945.
מנגד, ברוסיה חגגו את ההשפלה של זלנסקי. דמיטרי מדבדב, לשעבר נשיא רוסיה וכיום בכיר במועצת הביטחון, כתב בטלגרם: “ליצן הקוקאין קיבל סטירה חזקה מבעלי החווה. זה לא מספיק – צריך להפסיק את התמיכה במכונה הנאצית”. דוברת משרד החוץ הרוסי לעגה: “זה נס שטראמפ וואנס לא הכו אותו”. הקרמלין רואה בתקרית ניצחון אסטרטגי, המחזק את מעמדו של ולדימיר פוטין כמי שטראמפ מעדיף לשבת איתו לשולחן המשא ומתן.
בוושינגטון, התגובות היו מעורבות. מזכיר המדינה מרקו רוביו תמך בטראמפ: “תודה לנשיא על האומץ לשים את אמריקה קודם”. לעומת זאת, גורמים דמוקרטיים תקפו: “זה היפוך מביש של 80 שנות מדיניות חוץ אמריקנית”, אמרה קורי שייק, בכירה לשעבר בממשל בוש.
השלכות על הגושים הפוליטיים העולמיים
התקרית היא לא רק עניין דו-צדדי; היא משקפת את התפוררות הגוש המערבי ואת עלייתו של סדר עולמי חדש שבו טראמפ מנסה למקם את ארה”ב כשחקן דומיננטי, אך לא בהכרח כמנהיג של בריתות. המהלך שלו – התקרבות לפוטין על חשבון זלנסקי – נתפס כניסיון לשחזר את דיפלומטיית ניקסון מ-1972, וליצור משולש כוחות עם רוסיה נגד סין. אך בניגוד לניקסון, טראמפ פועל ללא תיאום עם אירופה, מה שמותיר את היבשת בדילמה: האם להמשיך ולתמוך באוקראינה לבד, או להיכנע ללחץ אמריקני ולקבל הסכם שלום שנוי במחלוקת עם רוסיה?
השלכות נוספות נוגעות למתיחות המכסים. טראמפ, שכבר הכריז על מדיניות “אמריקה תחילה” הכוללת מכסים כבדים על סין ואירופה, מציב את בעלות הברית שלו במצב בלתי אפשרי. אירופה, שחוששת מהפסד אוקראיני שיעודד את פוטין לפעול נגד מדינות הבלטיות, נאלצת כעת להתמודד גם עם איום כלכלי מארה”ב. במקביל, שכנותיה של אמריקה – קנדה ומקסיקו – עומדות בפני סכנת מכסים דומה, מה שמגביר את המתיחות ביבשת. מקסיקו כבר הזהירה מפני “מלחמת סחר” אפשרית, בעוד קנדה שוקלת להטיל מכסי תגמול.
המזרח התיכון: לקחים ותמרונים
במזרח התיכון, התקרית משפיעה על הדינמיקה האזורית בדרכים לא צפויות. נשיא מצרים א-סיסי, שבחר שלא להגיע לוושינגטון לאחר שזיהה את הסיכון שטראמפ ינסה לכפות עליו עסקה לא רצויה, נראה כמי שקרא את המפה נכון. סירובו להגיע משקף חשדנות הולכת וגוברת כלפי כוונותיו של טראמפ באזור, במיוחד לאור הצעותיו הקודמות לפתרונות רדיקליים כמו פינוי עזה. מצרים, ששומרת על יציבות עדינה עם ישראל ועם חמאס, רואה בטראמפ שותף בלתי צפוי שיכול להצית מחדש את האזור.
ישראל, לעומת זאת, מוצאת עצמה במצב מורכב. מצד אחד, ממשלת נתניהו – שותפה ותיקה של טראמפ – עשויה לראות במהלכיו נגד אוקראינה אות לכך שהוא יתמוך בפתרונות חד-צדדיים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצד שני, הקרע עם אירופה עלול להשפיע על היחסים הכלכליים והביטחוניים של ישראל עם היבשת. במקביל, איראן עשויה לנצל את חוסר היציבות כדי להגביר את השפעתה באזור, במיוחד בסוריה ולבנון.
מסקנה: עולם על סף שינוי
התקרית בין טראמפ לזלנסקי היא יותר מסתם ריב דיפלומטי; היא סימפטום לעולם שבו הגושים המסורתיים מתמוטטים, והמנהיגים נאלצים לבחור צד במהירות. זלנסקי, שהמריא חזרה לקייב עם תחושת השפלה, עומד כעת בפני דילמה קיומית: להיכנע ללחץ של טראמפ ופוטין, או להמר על תמיכה אירופית שספק אם תספיק. טראמפ, מצדו, ממשיך לפרק את המוסכמות ולשכתב את הכללים, תוך שהוא מציב את אמריקה ככוח בלתי צפוי – לאו דווקא כמנהיג מוסרי.
במזרח התיכון, באירופה ובשכנותיה של אמריקה, התחושה היא אחת: הכל תלוי ועומד. המתיחות סביב המכסים, הבריתות המשתנות והמלחמה באוקראינה יצרו תפוסים בעניין מרכזי – וכרגע, איש אינו יודע לאן הכדור יתגלגל. מה שבטוח הוא שהיום הזה ייזכר כנקודת מפנה, שבה העולם הבין שטראמפ לא רק חזר – הוא חזר עם אג’נדה שתטלטל הכל.
״עניין מרכזי״
