אירופה בסבך: המורכבות והחששות בעקבות התקרית בבית הלבן
מאת: כתב “עניין מרכזי” | 28 בפברואר 2025, 22:15 שעון החוף המערבי
התקרית הדרמטית בבית הלבן בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שהתרחשה היום, 28 בפברואר 2025, הפכה את אירופה לזירת כאוס גיאופוליטי חסר תקדים. מה שהחל כפגישה דיפלומטית שגרתית התפתח לעימות חזיתי מול המצלמות, שבו טראמפ וסגנו ג’יי די ואנס האשימו את זלנסקי בחוסר כבוד וזרקו אותו מהחדר הסגלגל, תוך שהם קורעים לגזרים את התמיכה האמריקנית המסורתית באוקראינה. התוצאה: אירופה נותרה המומה, מפחדת וקורעת קרעים עם ממשל טראמפ – קרעים שהתחילו להתגלות כבר במפגש המוקדם יותר השבוע בין טראמפ לנשיא צרפת עמנואל מקרון. התקרית הזו, יחד עם הכחשותיו המוזרות של טראמפ והתנהגותו הבלתי צפויה, מעלה חששות כבדים בקרב מנהיגי אירופה: האם מנהיג העולם החופשי “משתגע” – ואיך היבשת תוכל לנווט את הסבך הזה לבדה?
התקרית: רעידת אדמה דיפלומטית
הפגישה בבית הלבן התחילה בנימה של תקווה, כשזלנסקי הגיע לחתום על הסכם מינרלים עם ארה”ב. אך במהירות היא הפכה לזירת התכתשות. טראמפ אמר לזלנסקי: “אתה מהמר על מלחמת עולם שלישית, ומה שאתה עושה זה חסר כבוד למדינה הזו שתמכה בך הכי הרבה”. ואנס הוסיף: “אני חושב שזה חסר כבוד מצדך לבוא לחדר הסגלגל ולנסות לנהל את זה מול התקשורת האמריקנית”. זלנסקי, מצדו, ניסה להשיב: “חתמנו על הסכמים עם פוטין, אבל הוא הפר אותם. הוא הרג את האנשים שלנו”. אך טראמפ קטע אותו ואמר: “תחזור כשתהיה מוכן לעשות שלום”, ופקד עליו לעזוב.
התמונות של זלנסקי עוזב את הבית הלבן, כששגרירת אוקראינה מכסה את פניה בייאוש, הפכו לסמל של משבר. ההסכם לא נחתם, והתמיכה האמריקנית באוקראינה נתונה כעת בסימן שאלה. אירופה, שסמכה על ארה”ב כעמוד התווך של הברית המערבית, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה ומבהילה.
טראמפ מול מקרון: ידידות שבירה
רק ימים ספורים קודם לכן, ב-24 בפברואר, נפגש טראמפ עם מקרון בבית הלבן בניסיון להציג חזית מאוחדת. המפגש נראה כמופע של ידידות: חיבוקים, לחיצות ידיים ממושכות וחיוכים למצלמות. מקרון ניסה לשחק את תפקיד “לוחש לטראמפ”, משלב מחמאות עם ניסיון לשכנע אותו לשמור על תמיכה באוקראינה. הוא אמר לעיתונאים לאחר מכן: “יש תוקפן – רוסיה, ויש קורבן – אוקראינה. כולנו צדקנו כשעזרנו לאוקראינה והטלנו סנקציות על רוסיה לפני שלוש שנים”. טראמפ, מצדו, התגאה: “עשיתי יותר שלום בחודש מאשר בשלוש השנים האחרונות”, והבטיח שזלנסקי “יבוא בקרוב לחתום על עסקה”.
אך המפגש הזה, שהיה אמור להרגיע את אירופה, התגלה כחסר משמעות לאחר התקרית עם זלנסקי. מקרון, שקיווה לגשר על הפער בין ארה”ב לאירופה, מצא את עצמו חסר אונים מול התפנית של טראמפ. התקרית חשפה כי הידידות המוצגת הייתה שברירית, ושהאמון של אירופה בטראמפ – כמי שיכול להוביל פתרון של שלום – התנפץ.
הכחשות מוזרות וחוסר יציבות
התנהגותו של טראמפ לאחר הפגישה רק העצימה את הבלבול. בפרסום ב-Truth Social, הוא כתב: “למדנו הרבה שלא ניתן היה להבין בלי שיחה תחת לחץ כזה. זה מדהים מה שיוצא דרך רגש, וקבעתי שזלנסקי לא מוכן לשלום אם אמריקה מעורבת”. הצהרה זו עוררה תמיהה: איך רגש יכול להוות בסיס להחלטה מדינית? ומה בדיוק “נלמד” ששינה את עמדתו כל כך מהר?
טראמפ גם הכחיש עובדות ברורות שהוצגו בפגישה. כשזלנסקי הזכיר את הפרת הסכמי הפסקת האש על ידי פוטין, טראמפ התעקש: “אני מדבר עם ולדימיר, יש התקדמות”. הכחשה זו של מציאות מוכחת – שרוסיה הפרה הסכמים והמשיכה במלחמה – נתפסה באירופה כסימן מדאיג להתנתקות של טראמפ מהעובדות, ומעלה חשש שהוא פועל מתוך אמונות אישיות ולא מתוך ניתוח אסטרטגי.
אירופה בסבך: חשש ממנהיג “משתגע”
התקרית חשפה את אירופה למציאות קשה: המנהיג של מה שמכונה “העולם החופשי” נראה יותר ויותר בלתי צפוי ואולי אף לא יציב. מנהיגים אירופאים מיהרו להגיב – מקרון, קנצלר גרמניה המיועד פרידריך מרץ וראש ממשלת פולין דונלד טוסק הביעו תמיכה בזלנסקי, תוך שהם נמנעים מלבקר את טראמפ ישירות. טוסק כתב ב-X: “יקירנו זלנסקי, ידידנו האוקראינים, אתם לא לבד”. אך מאחורי הקלעים, דיפלומטים אירופאים היו ישירים יותר. אחד מהם אמר ל”טלגרף”: “זה מחריד, מרתיח את הדם. אנחנו לבד וצריכים לסדר את עצמנו מהר”.
החשש העיקרי הוא שאם טראמפ ימשיך בנתיב הזה – נסיגה מתמיכה באוקראינה, התקרבות לפוטין וקבלת החלטות המבוססות על “רגש” ולא על אסטרטגיה – אירופה תיאלץ לעמוד לבדה מול רוסיה. תוכניות כמו שליחת חיילים אירופאים לאוקראינה, שהוצעו על ידי בריטניה וצרפת, נראות כעת בסכנה, שכן הן תלויות ב”גיבוי אמריקני” שלא בטוח שיגיע. במקביל, תוכנית של האיחוד האירופי להגדיל את משלוחי הנשק לאוקראינה בסך 30 מיליארד אירו נתקלת בהתנגדות מצרפת, מה שמוסיף למורכבות ולסבך.
לאן מכאן?
אירופה נכנסת לתקופה של אי-ודאות חסרת תקדים. התלות ההיסטורית שלה בארה”ב כמנהיגה של הברית המערבית נשברת, והיבשת נאלצת להתמודד עם שאלות קיומיות: האם היא יכולה להוביל לבדה את המאבק מול רוסיה? האם היא מסוגלת לגשר על המחלוקות הפנימיות שלה? והאם מנהיגים כמו מקרון וסטארמר יצליחו להפוך את ההצהרות התומכות בזלנסקי למעשים ממשיים?
התקרית בבית הלבן היא לא רק משבר דיפלומטי – היא נקודת מפנה שחושפת את השבריריות של הסדר העולמי. כשמנהיג העולם החופשי נראה כמי שמאבד את הקשר לעובדות ומתנהל בדרכים שמעוררות חשש ליציבותו, אירופה מוצאת את עצמה בסבך שלא נראה כמוהו מאז מלחמת העולם השנייה. השאלה הגדולה היא אם היבשת תצליח להתעשת – או שתישאר משתתקת מול המציאות החדשה שטראמפ יצר.
