הדרך לרייך הרביעי כשלה: האיתות לא רק לגרמניה, אלא לאיחוד האירופאי כולו.
במבצע מודיעיני-משטרתי מרהיב, בליל ה- 7 בדצמבר 2022, של הרשויות בגרמניה בשיתוף האירופול נעצרו 25 חברי ארגון רייכסבורגר (אזרחי הרייך), הנחשדים כי תכננו לפשוט על בניין הפרלמנט הגרמני ולבצע הפיכה צבאית חמושה. חברי הארגון מואשמים במעורבות בארגון טרור.
בין חברי הארגון שנעצרו היו אנשי הכוחות המיוחדים של צבא גרמניה, אזרח רוסי, ופוליטיקאית לשעבר מהמפלגה הלאומנית"אלטרנטיבה לגרמניה", בירגיט מלזק־וינקמן, שהייתה מועמדת להיות שרת המשפטים, ובשנה האחרונה שימשה כשופטת בבית משפט אזורי בברלין. בין העצורים היה גם אריסטוקרט גרמני בן 71, המכונה ה"נסיך", הנחשד כמי שעומד בראש הארגון וקצין היחידות המיוחדות, רידיגר פון פסקטורה, שהיה אמור להוביל את "הזרוע הצבאית" של הקבוצה ותואר כמפקד הראשי של יוזמת ההפיכה. פון פסקטורה ניסה לגייס שוטרים וחיילים. בין חבריו היו גם אוברסט מקסימיליאן אדר, לשעבר קצין משטרת הפלילים הפדרלית ועוד.
במסגרת המעצרים ערכה המשטרה הגרמנית חיפוש בלמעלה מ- 130 אתרים שונים, ביניהם בבתיהם של 27 חשודים נוספים מ- 11 מדינות מחוז בגרמניה, הנחקרים בחשד כי הם חברים בארגון או שסייעו לניסיון ההפיכה המתוכנן שלו.
במקביל לפשיטות של המשטרה, בהן לקחו חלק למעלה מ- 3000 שוטרים והיחידות המיוחדות ללוחמה בטרור, נעצרו גם שני אזרחים באיטליה ובאוסטריה על ידי האירופול, המואשמים גם הם בסיוע לתכנון ההפיכה הצבאית.
לפי הדר שפיגל לרשות הארגון עמד סכום כסף "חריג", באמצעותו נרכש נשק, טלפונים לוויינים וציוד נוסף.
תנועת הרייכסבורגר קיימת מזה כארבעים שנים, אך בעשר השנים האחרונות החלה להגביר את פעילותה, כשהיא שואבת את האידיאולוגיה שלה מהרייך השני (מבלי להזכיר את הרייך השלישי), ומכחישה את קיומה, יסודותיה וערכיה של המדינה הגרמנית בתצורתה הדמוקרטית. התנועה אינה מוכנה לקבל עליה את מרותו של השלטון, ומאמינה כי חוקיה הדמוקרטיים המודרנים אינם ליגיטימיים ואינם עולים בקנה אחד עם התרבות הגרמנית וערכיה.
התנועה מאמינה במדינה המבוססת על גבולותיה של גרמניה מלפני מלחמת העולם השנייה, וחבריה מאמינים שיש להחזיר את צאצאי משפחות המלוכה הגרמניות לתפקידיהם. לארגון דגל משלו, הימנון וסמלי מדינה, והוא אף מנפק לחבריו תעודות זהות ודרכונים משלהם.
ארגוני הביטחון בגרמניה מעריכים כי בארגון פעילים למעלה מ- 21 אלף איש בכל רחבי גרמניה, כשהם מאורגנים היטב, במבנה היררכי מסודר, בערים ובמחוזות. הארגון מפעיל זרוע צבאית, "מוכוונת אלימות", אשר על פי הערכות ארגוני הביטחון בגרמניה, מונה למעלה מ- 2000 איש, כעשרה אחוזים מכלל חבריו. אך אלו הערכות בלבד. יש לציין שבמהלך הפשיטה המתוקשרת נתפס נשק רב ואמצעי לחימה, אשר הייתה כוונה להשתמש בהם בעת ההשתלטות המתוכננת על בניין הפרלמנט. הארגון רואה בשימוש באלימות, כולל רצח נציגי ציבור, כאמצעי לגיטימי בסיוע להחלפת השלטון.
דמות מרכזית בארגון ובהתארגנות להפיכה, הוא צאצא למשפחת נסיכות ממדינת המחוז טורינגיה, היינריך רוייס ה- 13, המכונה ״הנסיך״. רוייס, בן ה- 71, פעיל מזה עשרות שנים במסע הדה-לגיטימיזציה לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, שלדבריו נשלטת עדיין בידי בעלות הברית ומנוהלת בידי דיפ־סטייט ערמומי.
אחד הנכסים שעליהם פשטה המשטרה, היה בקתת הציד ויידמנשיל בבאד לובנשטיין , השייכת להיינריך רויס ומכונה "לשכת הנסיך היינריך". בקתת הציד שימשה ככתובת עסקית של מספר חברות הקשורות לחברת ניהול הנכסים של ראש הארגון.
על פי התביעה הגרמנית, "הנסיך", כשהוא נעזר באזרחים רוסים, פנה לבעלי תפקידים בכירים בממשל הרוסי על מנת לשאת ולתת על הסדר החדש במדינה, לאחר שההפיכה תצליח. הממשל הגרמני שלא רוצה להסתבך יותר עם רוסיה בימים אלו, כבר הוציא הוציא הודעה מוקדמת לתקשורת בעניין זה ופסק, כי לפי ממצאי החקירה אין עדות שהאנשים אליהם פנה ה"נסיך" השיבו בחיוב לבקשה. צילומים בתקשורת הגרמנית הראו את ה"נסיך" מובל באזיקים מדירתו שבפרנקפורט.
הארגון הקיצוני הלך וגדל בשנים האחרונות, ובלט מאד בתקשורת הגרמנית בתקופת הקורונה, כשחבריו יחד עם חברי תנועות קיצוניות אחרות, יצאו לרחובות והפגינו נגד הממשלה ופעולותיה. בשנים אלו גייס הארגון לשורותיו קצינים וחיילים רבים מיחידות מיוחדות של הצבא ושירותי הביטחון. ב- 2020 פירק משרד ההגנה הגרמני את אחת מיחידותיו המובחרות ללוחמה בטרור בחשד כי חיילי היחידה נמנים עם הארגון הלאומני הקיצוני.
כשהוא צובר תאוצה והד תקשורתי, החל הארגון, בנובמבר 2021, לחשב מסלול מחדש ולתכנן את ההפיכה הצבאית. אנשי הארגון האמינו כי אגודות סודיות של צבאות וממשלות, כולל את ממשלות ארצות הברית ורוסיה, יסייעו להם בהפיכה ובהחזרתה של גרמניה לגדולתו של הרייך השני.
התאוצה הגיוס החברים לשורותיו והתחזקותו של הארגון הם בעיקר בגלל השפעות הקורונה, המצב הכלכלי הירוד בגרמניה, האכזבה מהאיחוד האירופאי, והשינויים הדמוגרפיים עם קליטת המהגרים והפליטים ממדינות המזרח התיכון ואפריקה, המשנים את פני התרבות הגרמנית, הערכים ואף מהווים נטל כלכלי על אזרחי גרמניה, המשלמים ממיסים מהם ממומנת קליטת המהכרים והפליטים.
השלכות
המבצע המודיעיני והמשטרתי המרהיב שביצעה גרמניה עוד יסופר ויתואר בו רבות, המודיעין המדוייק, התיאום בין היחידות המודיעיניות והמבצעיות, שמירת הסוד והמידור שבו, והתזמון בו הוא נעשה ומנה כמעט ברגע האחרון כאוס בגרמניה.
אך בסיפור הזה יש מספר נושאים נוספים שראוי לתת עליהם את הדעת, נושאים בגינם מדינות רבות באירופה "רותחות" ורוחות של שינויים החלו לנשוב בה.
הנושא הראשון הוא מהם גבולות הדמוקרטיה וחופש הביטוי. מדינות אירופה נאבקות על הצורך בחופש הביטוי, החירות האישית ושמירת הפרטיות. עניין זה מוצא את ביטויו גם בשמירת חופש הדת, יחד עם הרצון לאפשר למהגרים ולפליטים לשמור על הלכותיהם, שפתם ותרבותם, גם אם הם פוגעים ברגשות הציבור האחר, אזרחי המדינות עצמם.
בגרמניה תנועת רייכסבורגר אינה מוכרת רק מהשנים האחרונות, זוהי תנועה שכוחה עלה וירד לסירוגין, ופעילותיה הפוליטיות היו מוכרות ושודרו בתקשורת. ההתבטאויות של חברי האגון היו מוכרות וידועות אך איש לא רצה לפגוע בחופש הביטוי, כל עוד לא התארגנה לכאורה התארגנות צבאית אמיתית. כפי שתיאר זאת קונסטנטין פון־נוץ מהמפלגה הירוקה – "ידענו שדיבור אנטי־דמוקרטי יכול להתפתח גם לפעולות נגד הדמוקרטיה והפרלמנט", אך איש לא טרח לעצור את הדיבור האנטי-דמוקרטי בשם הדמוקרטיה. אגב כך, פוליטיקאים מהשמאל הגרמני מיהרו לתאר את תחושותיהם וחששותיהם כשהם משווים את האירוע לאירועי גבעת הקפיטול בארצות הברית בינואר 2021, במה שעלול להתפתח ממזימות אנטי-דמוקרטיות של התנגדות למשל לתוצאות בחירות שנערכו באופן דמוקרטי.
הנושא השני הוא הדאגה מכוחם ומיכולתם של אנשי צבא חמושים לאפשר הפיכות שלטוניות, דאגה שבתפיסה האירופאית, שייכת למדינות הלא מפותחות באפריקה ובאסיה בלבד, אך לפתע תפסה את גרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה, עם "המכנסיים למטה".
הנושא השלישי הוא בכך שאירופה הפכה להיות טולרנטית מאד מול שיח המיוחס לפלגי השמאל הפרוגרסיבי, המנסים לטשטש את התרבות, הדת והערכים של אזרחי אירופה (לא כולל את הפליטים היושבים בה). האידיאל של הצורך להגן על זכויות המיעוט הפך לכלי המתיר לשם כך לדרוס את זכויות הרוב.
אך רוחות השינוי החלו להופיע למשל בבריטניה, בשבדיה, באיטליה, בצרפת ואף בגרמניה. במדינות אלו, כשהמפלגות הלאומניות, המכונות לעיתים מפלגות ימין (ולא תמיד באופן נכון), החלו לצוץ ביתר כוח ואף ליטול את רסן השלטון לידיהן, מתוך ראייה לאומנית גרידא, וחזרה לערכי מדינת הלאום הישנים.
עניין זה מגיע על רקע הנושא הרביעי, והוא משבר האמון החריף עם קונספט האיחוד האירופאי, שיש המכנים אותו באירופה כ"קומוניזם החדש". האיחוד אשר מקצה חלוקה של מכירה ורכישה של מזון, פירות, ירקות, טכנולוגיות ועוד בין המדינות, כשהוא מחזק את הכלכלות החזקות ומחליש את החלשות, נחל בעיקר מראשית תקופת הקורונה כשלון חרוץ בדאגה לכלכלות האיחוד וחלוקת חיסונים. אז החלו סימני הקרע להופיע בעוצמה גדולה יותר באיחוד.
המשבר באוקראינה, שהוביל למשבר כלכלי נוסף ומחסור באנרגיה לקראת החורף שהגיע לאירופה, ובעיקר לגרמניה, מוביל להגדלת הקרע בין מדינות האיחוד.
יש לציין שגם אסטרטגיית "דרך המשי החדשה" הסינית ומימושה באירופה,יחד עם היריבות ומלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין, חיזקה דווקא את האינטרסים הסינים באירופה, החלישה את נאט"ו, וגרמה לשבר נוסף באיחוד בכלל ובגרמניה בפרט (אך על כך במאמר אחר).
רוחות הלאומניות החדשות באירופה והחלשותו של האיחוד כגורם מאחדחיזקו את רייכסבורגר וסיפקו לו את שעת הכושר (לשיטתו כמובן) לשנות את פניה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. כשלסיבות אלו כמובן מתווספים הכלכלה הנחלשת, המחסור באנרגיה על רקע המלחמה באוקראינה, וזרם הפליטים הבלתי פוסק (למעלה ממיליון פליטים משך עשור), המשנה במהירות מדאיגה את הדמוגרפיה ביבשת בכלל ובגרמניה בפרט.
השנה הקרובה תהא שנת חשבון נפש בגרמניה, מבחינת האסטרטגיה הביטחונית שלה (שמצאה צבא קטן, לא מאומן, לא מוכן ולא מאומן בפתחה של המערכה באוקראינה), מבחינה כלכלית וההתמודדות עם המשבר הכלכלי והמחסור באנרגיה, ומבחינה ערכית ומוסרית, לרבות קליטת הפליטים והשמירה על ערכי חופש הפרט מול השימוש בחופש הפרט כנגד הדמוקרטיה המאפשרת אותו.
תפיסת אנשי ארגון רייכסבורגר יהיה עוד סימן דרך משמעותי מאד בהיסטוריה הגרמנית.
בימים אלו של סערות בפוליטיקה הישראלית, הסיפור הגרמני, סיבותיו והשלכותיו, מעורר ללא ספק מחשבה והרהורים.
