במדינה נורמלית, כמו זו שהישראלים חיו בה לפני השבת השחורה, המעבר של צה״ל לשלב השלישי במסגרתו שולחים הביתה רבבות אנשי מילואים, מדללים כוחות בבוץ העזתי ועוברים לשלב העקיצות הממוקדות במסגרתן מחסלים את מי שצריך, ממוטים את מה שצריך אבל במשימות קומנדו משולבות מתוכננות לפרטי פרטים עם קורבנות מועטים ככל האפשר – היה מתקבל בחגיגה תקשורתית ענקית ובאנחת רווחה לאומית שהיתה אפילו ראויה לסוג של חגיגה.
אבל למרבה התדהמה ההיפך קורה. ממשלת ישראל מתביישת לספר לציבור שקיבלה קצת שכל והתגלית מחלחלת לישראלים בעקיפין באמצעות ראיון של גלנט לעיתון אמריקני. יתרה מכך, מנהיגי ישראל מוצאים עצמם מתנצלים פומבית וממשיכים בהבטחות שווא שתוקפן פג מזמן ושמהותן התנפצה מול המציאות הכואבת:
אנחנו בחודש הרביעי למלחמה ועדיין שום יעד מוצהר ומובטח לא הוגשם:
צהל לא מוטט את החמאס,
הטילים והרקטות ממשיכים לזלוג לשדרות ולתל אביב.
האחים סינוואר ושאר הצמרת של החמאס והג׳יהאד הם עדיין רק שאהידים בפוטנציה.
החמאס עדיין שולט ברצועה ללא עוררין.
אף אחד לא רוצה לשלוט שם על 2.2 מיליון עזתים.
כל הניסיונות לחלץ חטופים כשלו ואנחנו מתלווים לחלוטין ברצונו הטוב של סינוואר להגיע לעיסקה נוספת.
מה בכל זאת עשינו?
חורבן חסר תקדים בהפצצות שכמותן לא היו מעולם בשום מקום.
הגליה של 1.5 מיליון עזתים בתוככי הרצועה.
כ-8,000 אנשי חמאס נהרגו מתוך 22 אלף פלסטינים מתים וכ-60 אלף פצועים.
אותרו ופוצצו מנהרות, מתקנים, אותר והוחרם או הושמד נשק, ומתפסו חומרים מודיעיניים.
המחירים שישראל משלמת גבוהים גם בדם, גם בדמים וההשלכות האמיתיות החמורות טרם נגלו לציבור.
עם ישראל ממשיך לחפש את הנקמה האולטימטיבית שתוביל לקתרזיס הלאומי המיוחל שישחרר אותנו חלקית לפחות מהטראומה שנפלה עלינו בשל המחדל האיום – אבל החמאס ממאן לספק לנו אותו. האמת היא שנתניהו שאחראי ראשי, מרכזי וכמעט יחיד לאסון ממשיך לפשל ביצירת אשליות, בפיזור הבטחות שווא ובעיקר בשימוש ציני מעורר חלחלה בהחבאת האינטרס הלאומי והכל על מזבח הישרדותו הפסולה בלשכת ראש הממשלה.
מהיום הראשון הזהרנו, כאן ב״עניין מרכזי״ שזה מה שיקרה. כמה נורא להיווכח שצדקנו. אז מה יהיה הלאה? כל עוד בנימין נתניהו מתבצר בלשכת ראש הממשלה ומצליח להנדס את המערכת לטובתו האישית – המצב רק יחמיר.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
עורך: רמי יצהר Rami Yitzhar
