ראש אמ״ן אהרון חליוה הופרש מצה״ל. מחליפו, בינדר שנוי במחלוקת שכן לא ברור מה חלקו במחדל הנורא שהוביל ל-7 באוקטובר עם זאת האלוף בינדר הוא איש מקצוע מוערך ובימים אלה הוא בהחלט נחוץ למערכת.
המחדל של חליוה היה נורא גם ברמה האישית הרבה דובר ונכתב על חופשת שמחת תורה שלו, כמו גם על מחדל האחרים ובראשם הלחץ הפוליטי שהוביל לשיגור כוחות גדולים מעוטף עזה לגדה בשל כוחו של לובי ההתנחלויות.
המחדל המודיעיני היה עצום אבל האסון הגדול היה חוסר המוכנות באמת בשטח והעובדה שגם לאחר התקפת הפתע בשעה 6.21 בבוקר, צה״ל הענק היה חסר אונים האופן מחריד ומחפיר במשך מספר דו ספרתי של שעות. זה כבר לא היה עניין מודיעיני אלא מבצעי ועל כך חייבים לשלם בראשם ולעוף מפקד פיקוד הדרום ומפקד אוגדת עזה.
בטרס הפרידה הגרנדיוזי והמצועצע שלא לצורך אמר חליוה:
״לצד הזכות מונחת על כתפיי אחריות כבדה אחריות למשימה אחריות לאנשים אחריות להצלחה ואחריות לכישלון. באותה שבת לא עמדנו במשימה. האחריות על כישלון אגף המודיעין מוטלת עליי. ללקיחת אחריות אין מחנכים במילים אלא במעשים.
״החלטתי לפרוש מממשת את קבלת האחריות המצופה", אמר והזיל דמעה. השתנקות לא איפשרה אלא את המסקנה שהוא בעיקר מרחם על עצמו. הבכי הוא סוג של התקרבנות בלתי הולמת למי שכבר נכנס להיסטוריה של העם היהודי כמחדלניק בכיר שמלכתחילה ספק גדול אם היה צריך למנותו לתפקיד ראש אגף המודיעין בצבא.
בתרבות הפוליטית הנהוגה בישראל אף אחד, בעיקר לא נתניהו ומשפחתו, משלמים על מחדלים נוראיים, לכן אולי התפלקו לחליטה הדמעות תוך רחמים עצמיים על כך שהא בין הראשונים שעף מהתפקיד וזאת עוד בטרם התנהלה חקירה.
נתניהו, שלגביו נקבע כבר כי היה אחראי לאסון השריפה בכרמל, באסון מירון, כמו גם הנזקים שגרם בפרשת הצוללות ובאינספור מקרים אחרים בעיקר כשהעביר כספים לחמאס העזתי והודיע שהארגון מורתע – הביבי הזה מצליח תמיד לחמוק מעונש והוא חליוה אוכל אותה זה כואב לו ואולי בצדק.
בבוא היום יגיע גם תורו של הרצי הלוי לנאום פרישה. הדמעות הבלתי רצוניות מסקרנות את הציבור ואחרי חליוה הכל ימתינו להתקרבנות העצמית שלו. אלא אם הלוי יהיה אמיץ דיו לספר בנאום הפרישה איך הפוליטיקאים הכריחו אותו להפקיר את העוטף בעבור הגנה מוגזמת לחלוטין על ההתנחלויות בגדה.
״עניין מרכזי״
