היידה, תבקשו סליחה מבן שמעון כי הוא עשה הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות בנתונים האובייקטיביים המסובכים שבהם נתון הכדורגל הישראלי בשנה האחרונה.
משך דקות רבות במחצית הראשונה היה כייף לראות את הרכב הטלאים המאולתר של רן בן שמעון מתמודד היטב עם נבחרת צרפת המהוללת במשחק הבית בהונגריה.
אלא ששניים קילקלו הכל: השוער עומרי גלזר שחטף גול איומים באשמתו הישירה מייד בפתיחה, גאנדלמן חיפה על הטעות והישווה ממסירה נהדרת של אוסקר גלוך אבל אז כשנשמנו לרווחה וקיווינו לסנסציה – עוד טעות איומה של השוער שמקבל מאיתנו ציון 2, העלתה את הצרפתים ל-1:2 עוד לפני ההפסקה וזהו.
היתר היה סתם משחק אימון לצרפתים, שהשקיעו מינימום מאמץ להגדיל את התוצאה. אבל המחליף חלאיילי אילץ אותם להסתלבט על ההגנה החלולה שלנו תוך ניצול שתי טעויות נוראיות של חלאיילי המחליף שהתעקש לנסות מבצעים אישיים אגואיסטיים להחריד שהובילו לאיבודי כדורים שגרמו לשתי התקפות בזק צרפתיות שסיימו את ההתמודדות ב-1:4. התוצאה מאכזבת ומשקפת את הפער בין שתי הקבוצות.
הנחמה היחידה: לפחות הבקענו גול בכל המשחקים עד כה בליגת האומות. המשחק הבא נגד איטליה.
לזכותו של רן בן שמעון ייאמר שלראשונה זה שנים מונהגת נבחרת ישראל באופן שהיא מצליחה לייצר פרקים ממושכים של כדורגל יומרני, מתוחכם והתקפי. הבעיה היא שהשחקנים הישראליים הטובים מפוזרים במדינות רבות, אינם מכירים זה את זה ובלי מחנות אימונים קשה עד בלתי אפשרי לייצר תלכיד סביר שימצה את הפוטנציאל המלא הגלום בנבחרת הזאת.
חוץ מזה נגד צרפת, איטליה ובלגיה זה באמת לא כוחות.
״עניין מרכזי״